מאת: אביתר כהן
מגילת איכה נפתחת במילים מצמררות:
"איכה ישבה
בדד , העיר רבתי עם - הייתה כאלמנה;
רבתי בגוים, שרתי במדינות - הייתה למס." (איכה א,1)
כולם קוראים את זה כאבל / צער :
בדד =
לבד . גלמודה. מנותקת.
אבל מה אם " בדד " – זה בֶּטַח ?
שימו לב לכמה פסוקים:
"וישכן ישראל בטח , בדד עין יעקב.." (דברים לג,28)
"..יושב לבטח ... בדד ישכנו" (ירמיה מט,31)
"..אתה ה' לבדד לבטח תושיבני" (תהלים ד,9)
ומכאן נולדת קריאה חדשה לגמרי:
"איך העיר היושבת
בטח - העיר גדולת עם!"
איך נפלה ממעמדה הגבוה והרם,
העיר שהייתה ריבונית, שלווה, טהורה
ונהפכה לאלמנה נרדפת, למס עבדים.
לסיכום:: " בדד " ≠ לבד, אלא: בדד = שלווה, בטחון , ריבונות.